עוולת הרשלנות

עוולת הרשלנות- חובת זהירות והתרשלות-

המודל המסורתי(ברק)- פס"ד עיריית ירושלים נ' גורדון.

זהירות והתרשלות

  1. קיומה של חובת זהירות(מבחן הצפיות)-

 מושגית: חובה בין סוג המזיקים, סוג הניזוקים, וסוג הנזקים- רמת הפשטה גבוהה.

פלוני נ' פלוני: אין ח"ז מושגית לעניין נזקים בשל פגיעה נפשית בנישואין.

קונקרטית: האם בין המזיק הקונקרטי לניזוק הקונקרטי קיימת חובת זהירות לעניין הפעולות והנזק שהתרחשו בפועל. חריגים: 1. תוחלת נזק קטנה- כך שעליות ההתדיינות גדולות יותר.

  1. ועקנין: פעילות רצויה מבחינה חברתית/שיקולי מדיניות + כרוכה בסיכון טבעי- אינהרנטי לביצוע(פעילות ספורטיבית).

שתי חובות הזהירות נבחנות לפי מבחן הצפיות(ס'36)- צפיות פיזית(PL): האדם הסביר יכול היה לצפות/צפה הלכה למעשה.  PL גבוה מ-0, וחובה שיתקיים נזק להתייחס אליו. הצפיות הפיזית נמדדת בצורה אובייקטיבית, אלא אם המזיק צפה PL גבוה יותר מן האדם הסביר- ניתן להחמיר אך לא להקל. צפיות נורמטיבית(B)- האדם הסביר היה צריך לצפות. רשלן= B < PL, ביחס לשוליים(שיקולי מדיניות- שיקולים רחבים). חזקה החובה- אם מתקיימת צפיות פיזית, חלה גם צפיות נורמטיבית, אלא במקרים של שלילתה בשל שיקולי מדיניות משפטית.

יישום החריג לכלל חזקת החובה: כהן נ' עלי טבק: רגישותו החריגה של התובע(PL נמוך) לא עולה לכדי חובה על המפעל לנקוט באמצעי זהירות- B > PL ולכן המדיניות המשפטית מחייבת חריגה מן החזקה, וביטול האחריות.  חנוכייב: העיריה פותחת את שערי בה"ס בזמן חופשה לרווחת הציבור. ילד מטפס על צינור רעוע ונחבל. ח"ז מושגית קיימת, ומכיוון שעסקינן במקרי הליבה(ילד בה"ס) מחיל בהמ"ש את המודל החדש. בהמ"ש קובע כי בשל PL נמוך- גם אם יש צפייה פיזית, אין צפייה נורמטיבית- B. הטלת אחריות בהינתן B > PL שווה לאחריות מוחלטת- יביא לתוצאה שאינה יעילה חברתית(הקטנת העוגה)- הרתעת יתר, סגירת בה"ס בחופשות(פעילות בעלת אינטרס חברתי).

מצבים בהם חובת הזהירות הקונקרטית עומדת בספק: הסתכלות רחבה תהפוך את המזיק מחייב לפטור/ מפטור לחייב. פלוני: מפעל מקים גדר למניעת נפילת אנשים מוגבלים. אדם שאינו מוגבל נופל. בהמ"ש מרחיב את מסגרת האחריות, כך שהמפעל אחראי כלפי כל הנופלים הפוטנציאלים(תוחלת נזק חיצונית).

המודל האוונגרדי- השופט עמית בפס"ד פלוני נ' פלוני(הולדה בעוולה): אימוץ מודל פשוט לבחינת הרשלנות לגבי המקרים שנופלים בליבת הרשלנות: יחסי עובד-מעביד, רופא-מטופל.

מקרי גבול- נדבוק במודל המסורתי.

זהירות והתרשלות

  1. בחינת ההתרשלות- האם ההתנהגות יצרה סיכון צפוי ובלתי סביר.
  2. קש"ס עובדתי ומשפטי(תלוי בקיומו של נזק)- מבחן הסיכון(בחינה בדיעבד של התממשות הסיכון).
  3. שיקולי מדיניות השוללים הטלת אחריות- ח"ז כוללת(קונקרטית ומושגית) המשמשת כמסננת- נרצה לשלול אחריות בשל עומס יתר על בתי המשפט/הרתעת יתר של המזיק/פגיעה ברשויות/מעמסה כבדה על קבוצה שלמה של מזיקים/ פגיעה בחקיקה אחרת. השאלה "האם צריך לצפות" עוברת לסוף. דוגמאות- תרופה שלא נמצאת בסל התרופות.

הביקורת על המודל המסורתי(השופט עמית):

  • טשטוש ההבחנה בין חובת זהירות וההתרשלות: מבחן הצפיות נבחן 3 פעמים.
  • חזקה החובה= הרחבת האחריות(נטל ההוכחה עובר אל המזיק).

התרשלות- האם החובה שקבענו הופרה. סטייה מסטנדרט הסבירות דרך 3 נק' מבט:

  • מה המזיק יכל לעשות כדי למנוע את הנזק של טיפול רפואי רשלני.
  • עד כמה הסיכון חמור ומידי לניזוק
  • החשיבות החברתית במניעת הנזק/מניעת הפעילות היוצרת את הסיכון.

חמד- ילד נפגע כתוצאה מהפרות סדר בשטחים, שפוזרה ע"י מגב באמצעות כדורי גומי. ברק: נוסחת הנד אינה חסות הכל. האדם הסביר הוא האדם הטוב והצודק- מייצג את התוצאה הרצויה ולא רק את הסבירה(שיקולים של מוסר,צדק ורעות). ריבלין(רוב): הנוסחה אינה כלי מתמטי טהור, אלא כלי שבאמצעותו ניתן לאמוד ולמדוד סבירות. ניתן להכניס שיקולים חברתיים באמצעות הורדת הPL באופן מלאכותי. חריג: צדק מתקן- נבדוק רק את מערכת היחסים בין המזיק לניזוק.

רשלנות- מתי אדם התרשל?

  • מקרה פשוט: לא נקט אמצעי זהירות(B) ונגרם נזק.
  • מקרה בעיתי 1: המזיק נקט א"ז, ונגרם נזק
  • מקרה בעיתי 2: B > PL, המזיק לא נקט א"ז, אך אינו רשלן.

חובת זהירות יחסית: פריצקר נ' פרידמן- נהג משאית דורס ברוורס את העובד שהכווין אותו. ח"ז של הנהג ביחס לעובר אורח- קיימת. ח"ז של הנהג ביחס לפריצקר- לא מתקיימת. פריצקר הוא מונע הנזק הזול והטוב ביותר. האחריות תימדד לפי היכולת של הניזוק עצמו למנוע את הנזק. ועקנין- החובה היא חובה אישית שאינה ניתנת להעברה, אך אם נקיטת א"ז הועברה לאדם מיומן יותר(קבלן סביר), בעל המקרקעין לא יחול באחריות.  אגרביה- נהג טרקטור משאיר את המפתחות, ונהג משאית עולה על הטרקטור וגורם נזק. מהי אחריותו של אגרביה: בהמ"ש בוחן את שרשרת האירועים- אגרביה יצר את הסיכון, ולכן האחריות עליו. חריג: גורם זר מתערב- במטרה לתמרץ את האדם המאוחר בזמן(בהנחה שהוא יכול למנוע את הנזק). חריג לחריג: בעלים של חפץ מסוכן אחראי לו גם בהתערבות גורם זר- אלא אם מדובר באדם שיכול למנוע את הסיכון(נהג טרקטור אחר) ובהיעדר חיקוק ספציפי המשפיע על העניין.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מעבר לסרגל הכלים